אבי דבוש

ברור שלא כל הצדק אצלי וברור שהוא גם לא כולו במחנה הפוליטי שאני מחובר אליו, אבל יש עיקר ויש תפל. ומול האש הזרה של עליונות יהודית וקידום אידיאולוגיה ופרקטיקה של השמדה, גירוש והשתלטות, חייבים להרים קול

אם זה הדבר היחיד שנותר מהפוליטיקה שמתיימרת לייצר את המוסר היהודי ואת המגזר שטובי בניו נלחמים וגם, לצערנו הרב, נותנים את חייהם במלחמה הזו, מדובר בסמטה ללא מוצא שחייבת לפנות דרך לייצוג פוליטי אחראי ורציני בהרבה

אני חוזר שוב ושוב לנאום המרגש של מנחם קלמנזון, זוכה פרס ישראל הטרי על גבורתו בבארי בשבעה באוקטובר. אני מכיר ומוקיר את משפחתו האצילית והאמיצה, והוא קורא לאהבה ואחדות בינינו. ואני עם היהודים באים וקלמנזון. אבל...

כשאני נמצא בפליטות כפויה כבר שמונה חודשים קשה שלא לחשוב על הלקחים הקשים יותר של המרד שנחגג בל"ג בעומר באופן עממי וקל דעת. האחראים וגם האשמים הם שוכני עפר עתיקים ובכל זאת, החגיגה במקום שייצר חורבן מעוררת תמיהות

אין ציונות דתית פוליטית אחת (למרות הניכוס הבעייתי שלה), אבל המצפן והמצפון של המיינסטרים של הציונות הדתית מגבה הנהגה של אלימות, עליונות יהודית וחוסר אחריות

העיוורון כלפי תושבי העוטף וכלפי מה שמתרחש מעבר לגדר, היה שורש הריקבון שהביא לאסון. מי שמבקש מאתנו להתעלם מהסבל הפלסטיני ולרדוף כל מי שמצטער על מות ילדים, זורע את הזרע של המלחמה הבא

הקמפיין עבור עמירם בן אוליאל - רוצח משפחת דוואבשה הוא קמפיין שמתקיף גם את האמת באופן הכי פשוט. הוא גם קמפיין מתוחכם כי הוא משתמש ב"שיח חדש" של שימוש בשפת זכויות אדם ודאגה לחלש, על מנת להגן על רוצח משפחה

דווקא כמי שנטוע בערי הפיתוח, במשפחת ימין אהובה ומחובר למצביעי כל המפלגות, כולל מצביעי הגוש הזה, אני אומר- יש גבול. האנשים הללו חייבים להיות מבודדים ומוקעים

האמירה הזו של שר משפטים בישראל, היושב לצד שר שקרא למחוק כפר פלסטיני שלם ולצד שר שהורשע בחברות בארגון טרור, היא הרבה יותר מאשר עוד כותרת

בראיה היסטורית של סיפור העם היהודי, הדבר העיקרי שיישאר מהמחאות הנוכחיות הן הקריאה לחירות. הקריאה היהודית וסיפור יציאת מצרים מביאים בשורה של שימוש בתבונה בכוח על מנת להיטיב