אליהו גליל

לטענת החרדים, לימוד התורה של עשרות אלפי האברכים מן המגזר הוא שמעמיד את ישראל בפרץ. אם נקבל את טענותיהם כרציניות, מיד תישאל השאלה: היכן ועדת החקירה החרדית?

כשכל הווייתך טבולה בתפיסת עולם קונספירטיבית, כשאתה חושב שכל דבר הוא חלק ממשחק שחמט גדול בין הטובים לרעים, קשה לחשוב על הסברים פשוטים יותר לדרישה לחקור – כמו המחשבה שדרושה חקירה משום שנכון לרדוף צדק ונכון להציל עשוק מיד עושקו ועני מיד גוזלו

נכון, בבתי הכנסת עדיין אסור להתכנס, ומנייני הרחוב המותרים מוגבלים ל-19 מתפללים בלבד, זאת בעוד שברחובות תל אביב וירושלים מפגינים מאות ואלפים, אבל זה לא אומר דבר על היחס שבין יהדות ודמוקרטיה במדינת ישראל – אלא על היחס שבין אחריות ובין דתיות

לספר שנועד להשפיע על ילדים רכים ולעצב את תודעתם באמצעות מילים, ובזכות חולדאי – גם על ילדים דתיים. יש שם: מיסיונריות חילונית. והכל בשיתוף הפורום החילוני

עם היוודע זהות ההרוגים - חיילי צה"ל, וזהותו של הנהג - ערבי ממזרח ירושלים, קרה משהו. האירוע מוסגר מחדש: לא תאונה, אלא "פיגוע!"; לא נהג רשלן או פושע אלא "מחבל!" ו"רוצח שפל!"

בצורת יכולה גם להיות מטאפורה למערכות יחסים בין בני אדם. דמיינו שאתם שואלים את החבר הרווק שעוד לא התחתן "מה המצב, אחי?" – התשובה "אל תשאל, גבר. בצורת

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי

אכן, חרף יופיים החינני של עצי אשוח מקושטים והרעננות שנודפת מהם איני נהנה לראות עצים כאלו והם אינם חלק מתרבותי, אך אני חושב שאין להתנגד להצבת עצים כאלו במקומות ציבוריים שבין באיהם יש אנשים שעץ האשוח הוא חלק מתרבותם

אל תהיו אדישים. את הילד או הילדה הקטנים ששקועים בבוץ הסורי זה לא יציל, אותנו – דווקא כן. קצת. אליהו גליל מזכיר: אנחנו חייבים להרגיש ולהגיב תגובה כלשהיא, כתובה או מדוברת, חייבים לזכור שזו מציאות, "קטע חדשות רטוב"

בוכריס שילם מחיר על חטאיו, והוא ימשיך לשלם. אך ברגע שייתום הפרק המשפטי, כדאי שנרפה. זהו. עכשיו זה כבר בינו ובין בני ביתו, בינו ובין אלוהיו. ההתעסקות היתרה במעשיו נובעת, בין היתר, מאיזו תאווה זדונית להדיח אבן אחר הנופל. להתנקות ע"י דחיפת השעיר לעזאזל במורד הצוק. די. אין לזה מקום