הרב יעקב ידיד

"התיבה" שבה שהינו הייתה מקום קפוא, מבודד, אך גם ריכוז של ערכים שדרשו מאיתנו הקפאה רגשית מסוימת. איך לוקחים את הטוהר של ה"תיבה" (האחדות, האמונה, ההתגייסות) ומפגישים אותו עם העולם המורכב, המזוהם, והמפולג שאנו חוזרים אליו?

אם אנחנו רוצים את הגליל שלנו אנחנו צריכים להתאמץ, לבוא לגור כאן בערים ביישובים, ללכת כאן לקופות החולים, לדרוש מכאן רפואה טובה יותר, ללכת כאן למוסדות החינוך, להיות כאן בעסקים ובמדרחוב, להשתתף כאן עם הציבור בשיעורי התורה ובתפילות בבתי הכנסת

ראש ישיבת ההסדר וראש הגרעין התורני אורות בכרמיאל, הרב יעקב ידיד, קיבל את תואר יקיר העיר. בנימוקי הוועדה: "ישיבת ההסדר פועלת להביא לעיר בני ישיבה המשלבים תורה וצבא ושותפים לעשייה ציבורית"

במוצאי שמחת תורה ניגש אחד מגבאי בית הכנסת, ואומר לי שהיה כל כך טוב שבאנו, זה שינה את כל אווירת השמחה, גם אחרי שהלכנו משם היה להם קל יותר לשמוח, מרכז בית הכנסת הספרדי המרכזי כמעט בכה כשבא להודות על החברים שהצטרפו אליהם לתפילת ערבית בליל החג

בואו לא נתחבא גם לא באופן שיווקי אחרי מסרים שנקלטים אולי טוב יותר אך מחמיצים את העיקר, בלי "גרעינים משימתיים" בלי "גרעינים חברתיים" כאלה יש רבים, הבה נאיר אור של תורה ברמה, נתהדר בהיותנו תורניים דווקא ונשאף להיות ראויים לתואר המרומם והמחייב הזה

אל תקראו לזה ישיבה, אל תהפכו את המוסד המקודש ביותר, שתפקידו להצמיח את הדור הבא של מנהיגי הרוח שלנו למקומות שמייצרים חיבור לדת ואהבת תורה. זה חשוב אבל זה לא הלב

איך אפשר לומר באיזשהו שלב, באיזושהי שעה, שלהתחזק בתורה זה שטויות? איך יכול לצאת משפט כזה מתוכינו? לא חסר לצערינו מי שחושב שהתחזקות בתורה היא לא נדרשת, אבל למה שאנחנו נאמר כך?

תלמיד חכם, זקן תלמידי החכמים בצפון, ראש כולל שנים ארוכות, שופע ידע בכל תחומי התורה, איש של אהבת ארץ ישראל, מחובר עם מדינת ישראל, שלמד עם אברכים כמו עם בעלי בתים פשוטים. הרב יעקב ידיד סופד לרב עקיבא הכרמי זצ"ל

מוסדות חינוך רבים בארץ ובעולם, גילו כבר מזמן שאיכות הלמידה, הפנמת הנלמד, ואהבת הלימוד, טובים יותר במוסדות בהם מספר התלמידים קטן יותר לכל מורה. הרב יעקב ידיד בטור הגנה