מאיר גולדמינץ

כאשר ממשלת ימין מממשת מדיניות שמאל, ובסופו של דבר יש לה מחיר כמו למדיניות שמאל, הציבור - שמדיניות זו מוצגת לפניו כמדיניות ימין - קולט שאין בימין שום תועלת, שום טענה, ושום אלטרנטיבה למדיניות השמאל

אילו אחרי חטיפת גלעד שליט היינו מכים בחמאס, ומודעים שעד שגלעד שליט לא חוזר, נכה בהם ללא הרף, יתכן שגם בזמנו היינו מצליחים לשחרר אותו תמורת שלושה אסירים + שעתיים וחצי הפסקת אש

הויכוח ביני לבין מאיר אטינגר אינו על הרצון להשיב את עם ישראל לציון. הויכוח הוא מהי "התנועה הציונית", ומה חלקה במימוש רצון זה. הוא מסכים איתי שצריכה להיות "ציונות אמיתית" כפי שאני מגדיר אותה, ואני מסכים איתו, שלתנועה הציונית הקיימת, אכן היו "סיגים", שצריך לתקן אותם

בעוד שלגבי גירוש ישמעאל יש לאברהם אבינו פקפוקים, את בני הפילגשים הוא משלח בלי בעיה. הרב מאיר גולדמינץ לומד מכאן על היחס לערבים ולעובדים זרים

ביקורת שהתחילה בקול ענות חלושה עם שחרור המחבלים, המשיכה בעת המו"מ המדיני וכעת מתגברת מול הקיצוץ הנוראי בעולם הישיבות ובקצבאות הילדים. אולי הגיע הזמן לומר טעיתם?