מגלת אסתר

ושתי, אסתר וזרש, כל אחת בדרכה, משתלבת בסיפור המגלה אך הנקודה המציקה ביותר בכל הספור הזה היא שבנגוד לושתי העומדת על שלה, אסתר לא מסרבת לאחשורוש ולו פעם אחת.

הגמ' מסבירה שצריך לומר שירה על יציאה ממות לחיים. אבל אומרת שבחו"ל אנו עבדים. מה אפשר לומר על יציאה לחרות מעול הגויים ומחו"ל?

באלו עיניים רואה כותב המגלה את המגלה? מה הוא מתאר? מה הוא מסתיר? ובמיוחד: מה הוא מדגיש. תרגיל בקריאה עיתונאית

עד כמה רואים את עצמם יהודי שושן הבירה כיהודים? עד כמה הגויים רואים אותם ככאלה? האמנם ישנו עם אחד? הוא עובד את ה' או את אחשורוש? מי הם יהודי הגולה?