איתי אליצור

הם מאד כועסים כשמישהו מעז להטיל ספק ביכולתו של כל אדם ליהנות ולהרגיש איך שבא לו. פגעו בקדש הקדשים שלהם. ומדובר בדת קנאית וג'יהאדיסטית שלא תסבול שום פגיעה בקדש הקדשים שלה: המין והיצר

הרב איתי אליצור קובע בפסק הלכה בספר 'מכת מדינה' כי מותר ואף רצוי שהממשלה תנקוט במדיניות המכניסה אנשים בודדים לספק של סכנה  ולהדביק אותם בקורונה כדי למנוע בעתיד סכנה גדולה יותר

תחת המילה "מאוזנים" מנסים להכניס לגיטימציה לדעות לא לגיטימיות. נשמח להשתתף בכל כנס, בתנאי שהוא ילך בכיוון הנכון

יש במדינה הזאת כמה אנשים שלא אוהבים את הרעיון שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי שניתנה לו ע"י הקב"ה, לכן הם זקוקים כצורך קיומי לגויים שבינינו. אז לא, לא הבנתם. השאלה היא לא מה האדם מרגיש. השאלה היא מיהו עם ישראל

חבל שגם אוניברסיטה אחת שמתיימרת להיות דתית, מתעקשת להעמיד את האג'נדה הסותרת את התורה ואת היהדות על הבמה המרכזית, עם פרסום גדול

תיק 4000 הוא עליית מדרגה. כאן כבר לא מדובר רק על קביעת סדר היום התקשורתי. כאן כבר מדובר על סחיטה. לא נעשה כאן נסיון לשחד את ראש הממשלה. להפך, ראש הממשלה הוא זה שאולץ לשחד את הבריון שאיים עליו

במדינת ישראל מותר לכפור בכל דבר, חוץ מבשואה. היא כנראה יסוד היסודות ועמוד החכמה. איתי אליצור מזכיר: "אנחנו לא זקוקים לשואה בתור עיקר אמונה כדי להצדיק את ישיבתנו כאן. ואם מישהו רוצה להכחיש – שיהיה לו לבריאות"

באחד מעלוני השבת פורסם ראיון עם סופר ועתונאי חרדי, שחזר על הטענה החרדית הידועה: המדינה הזאת היא רעה, היא מחללת שבת, היא מעודדת פריצות. מה זה שונה מעמדותיו של רוגל אלפר?

החלוקה בין דתיים לחילונים היא במהותה דיכוטומית. מי שמאמין שיש אלוקים ותורתו מחייבת הוא דתי. מי שעבורו התורה לא מחייבת הוא לא דתי. הוא תופעה מדאיגה. בלי קשר לשאלה איך הוא מגדיר את עצמו

ל האנשים שלא מפסיקים להסביר כמה חשוב להפעיל לחצים על סרבני גט, פתאום מצקצקים, מגלגלים עינים, ואומרים: אוי ואבוי, חרם. אצלנו? בימינו? חרם? הלסדום היינו, לעמורה דמינו. איום ונורא