שמואל רוכברגר

האם מקרה הוא שהרב לביא לא טרח לצטט את דבריי אלה עד תומם ומתוך כך עיוות אותם לחלוטין והפך אותם על פניהם? הרי בדברי אלה אני אומר בבירור שאותו צופה מן הצד כן מבחין בהבדל מהותי וערכי עמוק ותהומי בין הצד הישראלי והצד הפלשתיני וזהו ההבדל המוסרי

דווקא ברגעים שכאלה אנו נתבעים להתגבר ולמצוא בתוכנו את אותה חמלה אברהמית, שאם היינו חשים אותה, ומדברים בשפתה גם כלפי ילדיהם ופעוטיהם של אויבינו המרים ביותר - היינו מקדשים שם שמים, בישראל ובעולם כולו

עם ישראל החליט לעצום את עיניו, ולאטום את ליבו. עם ישראל החליט שאינו רוצה לדעת על סבלם של מאות אלפי ילדים וקשישים הנתונים לשליטתו. עם ישראל בחר להתרכז רק בסבלו הוא

זו יכלה להיות שעתו היפה של הציבור הדתי לאומי בישראל - אך התגלתה כשעת השפל העמוקה ביותר שלו, שעת השבר והריק של כל הדרך, הבשורה והאידיאולוגיה. קידוש האדמה, האבן והסלע בא על חשבון החמלה, על חשבון רוחו וליבו של האדם שעימך - אחיך, באשר הוא // דעה