יואל קרצ'מר-רזיאל

אם אנחנו, ערב תשעה באב תשפ"ד, נבחר להתנער מהקנאות הדתית ומהוודאות האמונית, מהנקמה ומהפלילים, אם נבחר בחיים, גם הסוף שלנו יוכל להיות אחר

הבעיה בריקוד הדגלים אינה מסתכמת באלימות הפיזית ובשירי הנקמה והשנאה. עצם הצעידה דרך הרובע המוסלמי, כאשר התושבים נדרשים להסתגר בבתים היא הפגנת אדנות בלתי נסבלת, שמעבירה מסר חד משמעי מי בעלי הבית ומי נדרשים להיות נשלטים ושקופים, תפאורה שעתידה להיעלם. יואל קרצ'מר-רזיאל כותב על מצעדי הדגלים והפרחים, ומעלה שלוש הצעות משלימות למוסדות חינוך דתיים

זו שעתה של הכרעה ערכית לא רק למדינה, אלא אף לשומרי תורה ומצוות, אנשי שמאל וימין כאחד: האם אנו בוחרים בתורה המעקשת דרכיה או בתורה שנתיבותיה שלום, בתורה של  נקמה או בתורת צדק