יורם לוי

זו בדיוק ההזדמנות שלנו לצאת מארון הכביסה, להניח את הפחדים בסל, לתלות לייבוש את כל החששות, לעמוד בעוז, ולהסתכל לכביסה ישר בלבן של העיניים

אם אתם מגלים שיש לכם יום שיש בו יותר מדי פגישות ״אדומות״ תדאגו להכניס בהן ״ריאות ירוקות״. או פגישה עם מישהו שעושה לכם טוב, או קפה, או יוגה. עד כאן זה קל יחסית. עכשיו בואו ננסה לקחת את המודל הזה לחברים

יש משהו בהליכה אל... שלפעמים לא פחות מהנה מהיעד. היא ניסתה להמחיש לגבר עם עולם דימויים נמוך שכמוני, את החוויה. "זה כמו הליכה למשחק כדורגל". עשרות אלפים צועדים לעבר המגרש, צעיפים, חצוצרות, מוסיקה, רוכלים, דוכנים, שמחה והתרגשות באוויר. וככל שמתקרבים למגרש או למקדש הכל הולך ומתעצם. האנשים, ההמולה, האנרגיות | יורם לוי נסע לראשונה למירון וחזר עם טור

בכל מעבר אני נפטר מעוד כמה בגדים שאני לא באמת לובש, מעוד כמה חפצים שאני לא באמת צריך, ומעוד זכרונות שחלקם נעימים אבל לא במקרה געגוע מתחרז עם תעתוע

הבנתם למה אני כל כך אוהב את השלט בכניסה למשרדי: "Virgin" בלונדון? כי נפל לי האסימון שכדי להגשים חלום צריך קודם כל להתעורר. אז התעוררתי, הפשלתי שרוולים, וכינסתי ישיבות עם עצמי, ועם העבר שלי, ועם העתיד שלי, ובעיקר עם ההווה שלי. וכמובן גם עם הילדים שלי. התעוררתי ונסעתי לצפון

אם השארנו כסא במשך שנים לגלעד שליט ובסוף זה עבד, תנסו את זה גם על גרושים. לכן תדעו, אולי אחד מהם יהיה בכלל אליהו הנביא?

תהיתי הרבה אם היה נכון להתערב להם בריב ברכבת, או לשתוק, כי תכל׳ס זה לא ענייני. נדמה לי שאני שמח על ההחלטה הספונטנית, או על הטורט שבקע ממני. ערבות הדדית, היא ערך, וערבות והתערבות זו כמעט אותה מילה. צריך להיות עירני, לפקוח עיניים ואוזניים, מתי זה מרגיש נכון

אולי אני נאיבי אבל אני באמת מאמין בכל ליבי, שאם את כל האנרגיה ששני הצדדים מגייסים לטובת הפגנות, חסימות כבישים מחד, ודהירה קדימה לחוקק חוקים מבלי לראות את האחר מאידך, נכוון למעשים טובים, ומחוות של אחים, משהו באנרגיה כבר יקרה

למדתי לחגוג הרבה יותר אירועים פשוטים ויום יומיים. אפילו החלום לעבור לגור לתקופה בצפון מתחיל לקרום עור ומתווכים. רק את מחסום החולצות והמכנסיים החדשים עוד לא פרצתי // יורם לוי

הוא לא באמת לא רוצה להקשיב לך, רק שעשרות מחשבות קופצות לו לראש ממש במקביל, ומייצרות מיסוך על כל מה שאת אומרת. אחת מהן יכולה להיות אפילו מחשבה טובה עלייך... | על גירושין והפרעות קשב וריכוז