לאומיות

פסח שני הוא חג שמעורר תמיהות, מה פתאום שלחג יהיה מועד ב'? אדם שלא תקע בשופר או פספס נטילת לולב לא מקבל הזדמנות שנייה לתקן את החוסר, אז למה פסח הוא יוצא דופן? החג נולד אחרי שבאו אנשים וקבלו בפני משה ואהרון, שלהיות אנשים דתיים שאין להם לאומיות ישראלית, זה בעצם להיות נוצרי.

פרשת דברים מדברת רק על ארץ ישראל וכל ההסתכלות שלה היא לאומית, לעומת פרשת ואתחנן, שמדברת על עניינים דתיים. שתי הפרשות מלמדות אותנו על השלבים השונים שיש בגאולה. אחרי שבונים את הקומה הלאומית, בניין החול של הארץ, ואחרי שהארץ בנויה צריך להוסיף עליו את קומת הקודש.

פרשת ויגש מביאה לשיא את העימות בין שבין יוסף ויהודה. שתי הגישות, הכלכלית אוניברסלית מצד אחד לעומת התורנית לאומית מצד שני מתבררות היטב. בסופו של דבר יודה גם יוסף כי גישתו של יהודה היא הנכונה. כשיהודה בראש יש מלכות, כשיוסף בראש ישנה התפרקות כללית של האומה.

מדינת ישראל הינה ביתה של אוכלוסיות לא יהודיות נרחבות, ולמרבה הצער, גם בניהן ובנותיהן זקוקים להשתלות איברים. האומנם לא נציל את חייהם? ברובד המעשי, אין זה צודק להגביל את טווח קיום הנפשות ל'ישראל'. והאם ניתן להעלות על דעתנו שהתורם ריאות לשכנו הדרוזי לא קיים עולם מלא?

הכרזת האו"ם היא ביטוי הן להכרה בעליונותו של רעיון מדינת הלאום על רעיון האימפריות העל-לאומיות, והן להכרה כי עם ישראל ראוי להיחשב לאום שכזה. לחנוכה ולכ"ט בנובמבר יש אפוא צד משמעותי משותף והוא חזרת המלכות לישראל והקמת מדינת לאום. אבל מה ההבדל בין שתי המלכויות?

אם בעבר הידקה התנועה הציונית את הקשר בין החג לבין לאומיות וחידוש הקיום היהודי בארץ, הרי שבימינו אנו, כשלאומיות הפכה להיות מילה גסה וגלי הפוסט ציונות בשיאם, אנו עדים לתגובת הנגד, בדמות אירוע שייתקיים בערב ל"ג בעומר בח'רבת בורגיין: הילולת בר כוכבא.

זו כבר מסורת. בעיר רמלה התקיים זו השנה השלישית הכנס של הגרעין התורני בין "ישראל לעמים". מטרת הכנס לברר את היחס של המדינה היהודית והגישה התורנית לאומות העולם ולמוסר האנושי. מארגני הכנס מאמינים שהלאומיות היהודית לא סותרת את המוסר הכללי והאוניברסלי.