אופטימיות

אין הבדל בין משיחיסט בשמאל המבקש לותר על רמת הגולן בשם חלום על "חומוס בדמשק", לבין אדם בימין הקורא לצפצף ולזלזל באמריקאים, בבחינת "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". לשניהם יש חזון ראוי, אך שניהם מתעלמים מהמגבלות הסובבות אותנו, ועלולים להוביל אותנו לאסון

אז למרות שברחובות פוגשים בעיקר אנשים שמוטי כתף ומושפלי מבט, אני מנסה למצוא סיבות לאופטימיות דווקא בימים אלו, למרות כל מה שעברנו וכל מה שעוד צפוי לנו בהמשך.

אופטימיות יהודית איננה ציפייה "לטוב ביותר" ולא "לרע ביותר", אלא לטוב שילך וינצח לאיטו במהלך ההיסטוריה – האישית, האנושית והקוסמולוגית. הטוב אינו מופיע בבת אחת אלא לאיטו; קוראים לזה פרספקטיבה

הרבה פעמים אנשים מסתכלים עכשיו, על המציאות הנקודתית, ובאופן טבעי במציאות נקודתית ישנם חסרונות, ואז ממילא התחושה היא של ייאוש ופסיביות ומציאות שהולכת לאבדון, וזו טעות. כי כשמסתכלים על דברים בפרספקטיבה - המציאות היא בדיוק הפוכה