מאיר בן שחר

ההסלמה המילולית איננה מילולית בלבד, היא מעידה על הניכור ההולך וגובר. והניכור הזה, התחושה שהאחר הוא אחר לחלוטין, עולמו זר ומאיים ועליך להכחידו היא שמאפשרת לפגוע בשכן, להחליף מילים ברובים ולאח לקום על אחיו

אין בכוונתי להכריז מי מהצדדים הפוליטיים הוא מתיוון ומי בן נאמן למקבים. העבר הטראגי של המדינה החשמונאית שקבור מתחת למגרש הרוסים צריך להיות תמרור אזהרה גם למחוקקים החדשים וגם למתנגדיהם

בתחילה נעלה על ההר, לאחר מכן נתפלל בלחש, בהמשך נרים קול, נדליק חנוכיה ובסוף נעלה על המסגד ב-D-9 ונוציא מכרז קבלנים לבניית הדביר. וכשיהיה מקדש, מה אז? האם לאחר קורבן התמיד הראשון ייעלמו הרוע, האכזריות, שנאת ישראל ושנאת האחים?

כמי שבמרבית חייו הבוגרים עסק בלהחליף טיוטות בין דתיים לחילוניים וימין לשמאל, הייתי מעוניין לדעת מה יש לממשלת ימין-מלא-מלא להציע. מה ריקלין מוכן להעניק בנדיבות של מנצחים לאותה 'יד אחות' ובמה השתנה איתמר בן גביר מאז אותו מוצאי שבת לפני 27 שנים?

כל עם ישראל כיצד מי שמבקש לבטל את עבירת המרמה, מסביר שהוא אכן אומר אחד בפה ואחד בלב; כיצד הוא 'מיישר קו' עם נתניהו. הבחירות הללו גורליות, על המאזנים מונחים שקר ומרמה מול אמת ויושר

ב-40 השנים האחרונות הציונות הדתית עסקה הרבה יותר ב'ציונות' והרבה פחות ב'דתית'. את הדת והתורה השאירו מרצון או מאונס בידי המפלגות החרדיות. לאחר עשרות שנים מתן כהנא התחיל להשיב את האיזון הראוי. עבורי ועבור רבים הוא נייר הלקמוס שלפיו נוכל לבחון לאן פנינו

הבחירות הללו הן במידה רבה הערכת מצב: האם טוב לנו או רע לנו? האם אכן המצב כל כך גרוע ואנחנו חייבים להגרר לבחירות נוספות כדי להיחלץ מהתהום, או שמא מצבנו מעולם לא היה טוב יותר