גיא שלום אמיר

שורש הטיפול בלשון הרע איננו בהכרח מתחיל מלימוד ההלכות אלא מההבנה שאמירת דברים שליליים על הזולת איננה אלא שיקוף של פגם אישי

נדב ואביהוא הקריבו לפני ה' "אש זרה", הם רצו להעלות אפילו את הזרות והשפלות למדרגות גבוהות, אך בעולמנו הסדר והדירוג אינם ניתנים לוויתור

עיקר המסע איננו תלוי בהתקדמות הטכנית, אלא ביכולת שלנו לחוות את התהליך ולנשום אותו. מתוך עמדת החנייה, ניתן להמשיך לנסוע, להמשיך להתקדם

בניינו של המקדש לא תלוי ב"סגולות", בכוונות רוחניות או בכל פעולה רוחנית אחרת, הוא תלוי בעיקר בתיקון הלב, בתיקון נדיבות הלב ואחדות ישראל. על כך תם עידן המקדש, ומשם הוא יחל להיבנות בשלישית

המפגש הזה בין עליונים לתחתונים, בין הבלתי ניתן להגדרה לבין המוגד והידוע, אינו אפשרי אלא באמצעות התורה – זו שמרוממת את האדם אל העולם העליון

במובן הפנימי, החידוש העצום במכת חושך הוא, שלא הייתה זו מכה של חושך על ספקטרום האור הוויזואלי, אלא חוויה של חושך פנימי אדיר. נאמר למשה רבנו: "נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם"

אם מקשה ה' את לב פרעה, מדוע הוא נענש? אם נשללת ממנו הבחירה החופשית להוציא את בני ישראל ממצרים – מדוע הוא והמצריים צריכים לחטוף עשר מכות?

המסר של חומש שמות וגאולת מצרים בא להראות מסר אחר לגמרי – ללמד שעם ישראל שייך לעוצמות אחרות. אין הוא ככל העמים שתחילתם בדמות האנושית, במנהיגות הבלתי מעורערת, בפה שמדבר כחץ חד או בכל כישרון אישיותי אחר

יעקב אבינו מספר לנו בברכות אלו מה אנחנו, מה יסוד חיינו ומהו אומר החיים של האומה הישראלית. במילים אחרות אנו נחשפים כעת לכל נטיות הנפש השונות שקיימות בתוכנו

עשיו היה משמש מקורב של יצחק, אך כשיצריו בערו אותם זיכרונות לא הועילו במאומה. יוסף מצליח להתחבר אל המהות המשפחתית של יעקב אביו – ומשם הוא שואב כוחות. רק אדם שמוצא אמת ברוח יותר מאשר בחומר, מסוגל להיאחז בה גם בשעת מעשה