לב צימרמן

מחיאות כפיים כאלה לא ספגו קירות אולם הקונצרטים מיום שעמדו על תילם. אלפים ישבו בכיסאות המרופדים במשי ארגמן מנוקד זהב והאולם היה מלא עד אפס מקום | לב צימרמן בסיפור נוסף

ערב שבת, בית חולים דומה במובן מסוים לשדה תעופה. אנרגיה של חוסר תנועה. עצירת מהלכם התקין של החיים. מאות אנשים שלרגע עוצרים את הריצה המטורפת הזו במעגלים משתבללים החוצה ולשום מקום. מנוחה ופחד, פחד מהלא נודע. אך בעוד שבשדה התעופה הפחד מעט מתוק, נעים אפילו, בבית החולים זו אימה פשוטה