זוגיות מאוחרת

מתברר שאנחנו עוד פחות חכמים מהחמור של בורידן (שהזכרנו בטור הקודם). הוא היה צריך לבחור בין מים לאוכל  אך נתקע בדילמה. לעומתו אנחנו, תקועים מול בחירה מוטעית והזויה: אנחנו תקועים בין שלט נוצץ שמציג תמונה מהממת של מעדן לחמורים מצד אחד -ומצד שני מחכים לנו דלי תבן ודלי מים

היום אני רוצה להתמקד בביטוי המיידי והישיר של כוח הרצון: לקיחת החלטות. מההיכרות האינטימית שלי עם רווקים ורווקות רבים וטובים בואו ננסה להבין למה אנחנו נמנעים מקבלת החלטות ואיך אנחנו מחליטים

איך זה שאין לי את כל מה שאני רוצה בחיים?! הרי אני רוצה להתחתן, אני רוצה בריאות, אני רוצה שמחה – ותכל'ס, חסרה לי זוגיות, אני עצוב ויש לי כל מיני חסרונות וצרות כאלה ואחרות... אז איך יכול להיות?"

אחרי שאנחנו מבינים שהמצב הקיים לא-מי-יודע-מה ושאנחנו מפסיקים לטמון את ראשנו בחול ובבוץ העיסוקים המשניים, אפשר לחוש את הכאב שנוצר מהפער שבין 'המציאות' לבין 'מה שהיינו רוצים להיות'

כמה זמן אמור לקחת 'חשבון נפש'? התשובה פשוטה: כמה שאתם מסוגלים. תלוי בכם. כל עוד אתם לא מגזימים ואוכלים לעצמכם את הראש, כמובן. רק אל תוותרו לעצמכם, תתחילו בקטן ותוסיפו לאט לאט כיד הריכוז הטובה עליכם

בטור האחרון ראינו שהכאב נועד להעיר אותנו ולכוון אותנו לעבר מה שטוב לנו באמת. הצעתי גם למי שממלא את חייו עד אפס זמן - לתת מקום לכאב על מנת ליצור את השינוי המיוחל. היום אני מבקש לתת הנחיות פרקטיות בנושא זה

בטורים האחרונים דיברנו על הניתוק הרגשי שמשתמשים בו לא מעט גברים, על יתרונותיו ועל חסרונותיו. הפעם אני רוצה לספר לכם על אחד הסימפטומים הבולטים של הגישה הזו ועל איך אפשר להתגבר עליו

בטור הקודם דיברנו על כך שרבים מבני האדם (חלקם הגדול ממין זכר אבל הֶיי, לא רק) מעדיפים לנתק את הרגש שלהם ולנהל אורח חיים נטול רגשות, פחות או יותר. מהם היתרונות והחסרונות של הגישה הזו?

באופן דומה למדי, רבים מהגברים (וגם חלק מהנשים) מנתקים את הפלאג של הרגש. הפלאג הזה עלול לעשות לנו המון צרות ורעשים בראש ובלב. הוא אמור להתריע ולהזעיק כשהמצב לא טוב לנפש אבל היי - הוא לא עובד פיקס

גברים, בדרך כלל (ואני מודע שלכל כלל יש הרבה יוצאים מן הכלל), תואמים את הקריקטורה המציירת אותם כהססנים בנוגע לעולם הרגשי שלהם, כאילו שהם לא בטוחים שהם יודעים להרגיש בכלל