ורד אביעד

אנחנו פוקדות את בית הכנסת בימי שבת. מקשיבות לדברי התורה קשב רב, אבל בבית הכנסת בצפת בפסח האחרון הרגשתי שאני חוזרת מאה שנה אחורה וכבר לא יכולתי לשתוק יותר

בשטיסל אין קלישאות רומנטיות כמו בסדרות הוליוודיות. בעונה שלוש אנחנו נפגשים שוב בליפא שחוזר לקחת אחריות על חייו וברחלי שמסתובבת עם חבילה כבדה. היוצרים הצליחו לגעת בסוגיה מתוך כבוד גדול לאדם

חברות מדווחות על אובדן התשוקה. למה כי מצד האמת היא עייפה, מותשת ליתר דיוק ויש לה HEADACHE אחד ארוך של משהו כמו עשר שנים. אנחנו מאבדות את הכוח להשקיע בטיפוח הקשר הזוגי ופשוט ואך טבעי שכך יהיה כי באמת כולנו מותשים מהעבדות המודרנית

צריך לחזור למציאות שיש אמא בבית לפחות משעות הצהרים. ילד לא יכול להישאר לבד בבית ריק וגדול. הוא עבר יום ארוך ולפעמים מתיש. יום שכולל פעמים רבות גם מריבות עם חברים לכיתה והתמודדויות חברתיות שונות ומגוונות. אז מה אני בעצם מציעה? אני מציעה שנעצור

הפסוק הכי מדובר מחומש ויקרא: "ואהבת לרעך כמוך". בתורה מופיע 36 פעם התביעה של אלוהים לדאוג לגר ליתום ולאלמנה. איך זה נעלם מהמצע של המפלגות הדתיות?

אז דיברתן איתי על מימוש וקריירה ומה אני מתערבת. שכל אחת תעשה מה שטוב לה שכל זוג יבחר מה שנכון להם. רק שזו תשובה שמתעלמת מגורם משמעותי בדיון שלנו. והוא כמובן הילדים והמקום שלהם. ורד אביעד בפרק שלישי על הפמל"שיות - הפמיניסטיות לשעבר

אני מבינה בשנים האחרונות שאני רוצה מציאות דתית תואמת עולם נשי. לא רוצה לעלות לתורה, לא רוצה להיות חזנית. טוב לי עם הסידור ועם הלב שנפתח בזמן התפילה מאחורי הוילון. ורד אביעד פמיניסטית לשעבר פונה לדור הצעיר של הבנות

בתקופה האחרונה אני חושבת רבות על הפמיניזם ועל התחושה וההתפכחות מהרומנטיזציה שיצרנו סביבו. אני אגיד את זה הכי פשוט ואמיתי חברות, אני מרגישה שירינו לעצמנו ברגליים

לאה ודינה מבטאות את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב

הרב קוק נפטר לפני 80 שנה, אז למה ב-2016 לאחר שמהפכת לימוד התורה כבר מאחורינו אישה שהקדישה את מיטב שנותיה בלימוד תורה לא תוכל להוביל את הקהילה לצד רב?