פרשת השבוע בראי הזוגיות

בשביל להצליח להנציח את האורות הגבוהים בחיי היום-יום, בשביל לחיות אותם בכל רגע ובכל שעה, אנחנו צריכים ליצור "כלים", לאפשר להם לנוח בתוך אישיותנו ולמלא את ההכרה והדעת

אפשר לבחור ב"קשר מצרי", בו המטרה המשותפת חיברה בינינו, אך זהו קשר מסוכן מאוד. ואפשר לבחור ב"קשר ישראלי", הנובע מעצם היותנו נשמה אחת שבסך הכל התפצלה לגופים נפרדים

עלינו לראות כיצד בן/בת הזוג נולד כל שניה מחדש. כך לא נישחק, לא נפסיק להתרגש, האהבה תתעצם ותכסה את כל הפשעים, האמון בטוב ובכוונות הטהורות יגדל, וכך נפרח ביחד

עלינו להקדים תרופה למכה, לשנות פאזה, אם נבין ונאמין שכשאני עושה משהו בשביל אשתי/בעלי אני קודם כל עוזר לעצמי, הרי שממילא לא נצטרך לקבל כל מיני תמריצים חיצוניים כאלה ואחרים מכל מיני גורמים, מבפנים נתמלא בחשק ובמרץ לפעול ולעשות, להיטיב ולפנק

שגרת היום-יום משכיחה מאיתנו את המטרות שהצבנו לעצמנו בתחילת חיי הנישואין והזוגיות, הקשיים והאתגרים הרבים עלולים לגרום לנו להרים ידיים ולהודיע בפסקנות: "אין מה לעשות! זה מה שהוא/היא"

לכל יעד בחיים יש שתי דרכים. יש דרך שנראית קצרה, אך היא מלאה במהמורות וקשיים, בעיות ופיתולים, ובסופו של דבר היא מתארכת עוד ועוד. אך מצד שני ישנה דרך נוספת, אולי קצת יותר ארוכה אבל בטוחה ונינוחה שדרכה נגיע בקלות אל היעד

"תראו אותם, הם פשוט כמו זוג יונים", משפט כל-כך מוכר, אך מה עומד מאחוריו? בפרשתנו "נח", אנו פוגשים שני מודלים של זוגיות – העורב והיונה

על אהבה ואינטימיות צריך לעבוד, בלי קיצורים. יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה, כמובן שעדיף להתאמץ ולהשקיע בהליכה משותפת לאורך זמן מאשר להתנהל על מי מנוחות ולסמוך על כל מיני פטנטים ובסוף לגלות שרק הפכנו את הדרך לקשה הרבה יותר

כל עוד יש עם מי לדבר, הצד השני מוכן לשמוע, יש סיכוי שדברינו יחלחלו ויפעלו את פעולתם, אך כאשר אנו נתקלים בקיר אטום ששום דבר לא מצליח לחדור, הסיכויים שנצליח לעזור לו לראות את הדברים אחרת ולהשתנות קלושים

אם ההסתרה לא כואבת לך- אתה בבעיה, אם הריחוק מהאמת והטוהר לא קורע את בועת האדישות שלך- אתה חייב ללכת לבדיקה. חוסר התרגשות לא תמיד נובע מאיפוק וחוסן פנימי, אלא מפגיעה חמורה במערכת העצבים ותפקודה הטבעי