הראלה ישי

בשביל להצליח להנציח את האורות הגבוהים בחיי היום-יום, בשביל לחיות אותם בכל רגע ובכל שעה, אנחנו צריכים ליצור "כלים", לאפשר להם לנוח בתוך אישיותנו ולמלא את ההכרה והדעת

אפשר לבחור ב"קשר מצרי", בו המטרה המשותפת חיברה בינינו, אך זהו קשר מסוכן מאוד. ואפשר לבחור ב"קשר ישראלי", הנובע מעצם היותנו נשמה אחת שבסך הכל התפצלה לגופים נפרדים

עלינו לראות כיצד בן/בת הזוג נולד כל שניה מחדש. כך לא נישחק, לא נפסיק להתרגש, האהבה תתעצם ותכסה את כל הפשעים, האמון בטוב ובכוונות הטהורות יגדל, וכך נפרח ביחד

אנו משקיעים המון זמן ואנרגיה סביב הניקיונות, ומדוע? מפני שאנו מבינים שבשביל בית נקי ומסודר חייבים להשקיע בניקיון לפני כן, אי אפשר לשבת רגל על רגל ולצפות שהכל יסתדר מאליו

עלינו להקדים תרופה למכה, לשנות פאזה, אם נבין ונאמין שכשאני עושה משהו בשביל אשתי/בעלי אני קודם כל עוזר לעצמי, הרי שממילא לא נצטרך לקבל כל מיני תמריצים חיצוניים כאלה ואחרים מכל מיני גורמים, מבפנים נתמלא בחשק ובמרץ לפעול ולעשות, להיטיב ולפנק

כאשר אנו מדברים עם בן/בת הזוג עלינו לדאוג להיות כנים ושקופים, בלי מסכות ופוזות. להגיד בכבוד ובהערכה את מה שיש לנו על הלב, שפינו וליבנו יהיו שווים. כך נוכל לחסוך אי-הבנות, פערים ותסכולים מיותרים. רק כך נוכל להעביר את המסר הנכון אותו אנו מבקשים להעביר ולשדר

במקום לנסות לשנות את בן/בת הזוג תוך כדי שאנחנו סוחטים את עצבינו בהמתנה, עלינו לסגל לעצמנו ביטחון פנימי ולהירגע. לא מדובר בבריחה מהמציאות, אלא בסה"כ לא לבזבז אנרגיה מיותרת

שגרת היום-יום משכיחה מאיתנו את המטרות שהצבנו לעצמנו בתחילת חיי הנישואין והזוגיות, הקשיים והאתגרים הרבים עלולים לגרום לנו להרים ידיים ולהודיע בפסקנות: "אין מה לעשות! זה מה שהוא/היא"

דרכו של אדם להימשך אל ההיפך מטבעו, לכן דווקא יצחק שגדל אצל אברהם והתקדש כ"עולה תמימה" נמשך לטבעו הפעלתני של עשו, בעוד שרבקה, שכל חייה גדלה בין לבן ובתואל הרמאים, התחברה יותר אל התמימות של יעקב

לכל יעד בחיים יש שתי דרכים. יש דרך שנראית קצרה, אך היא מלאה במהמורות וקשיים, בעיות ופיתולים, ובסופו של דבר היא מתארכת עוד ועוד. אך מצד שני ישנה דרך נוספת, אולי קצת יותר ארוכה אבל בטוחה ונינוחה שדרכה נגיע בקלות אל היעד